שולחנות טניס שולחן

שולחנות טניס שולחן זה בערך הדבר היחידי שאני זוכר מהמקלט  הישן שלנו. המצב אז  לא היה כמו  היום שניתן להשיג ציוד טניס שולחן איכותי באתר ספורט טניס,   גרתי בקיבוץ בדרום הארץ ומידי פעם  כשנפל איזה קסאם היינו צריכים להיכנס למקלט.  המקלט היה מצויד במספר שולחנות טניס שולחן לטובת הילדים וכך יצא שלא מעט פעמים כבר היינו בתך המקלט כשנשמעה אזעקת "צבע אדום". כל יום לאחר שהיינו מסיימים את הלימודים היינו נכנסים למקלט ומחפשים שולחנות טניס שולחן פנויים. הדבר לא היה קל, מרגע שירדנו מהאוטובוס כולם רצו להגיע למקלט ראשונים ולתפוס חזקה על  השולחנות לפעמים היינו משחקים זוגות פשוט משום שידענו שאם נשחק יחידים יהיו  הרבה מאיתנו שלא יזכו לשחק כלל. מי שהביא את הטירוף סביב שולחנות טניס שולחן היה אייל שהיה המדריך החברתי שלנו.

אייל הגיע אלינו ממושב ובביתו היה מגרש טניס שולחן. הוא היה זה שדאג לצייד את המקלט הישן במספר שולחנות טניס שולחן שקיבלנו כתרומה והוא זה שדאג לנסוע לבאר שבע על מנת לקנות את הציוד הדרוש. לקראת תחילת הקיץ הכריז אייל על תחרות נושאת פרסים בקרב הילדים. הפרס היה חבילת שוקולד פרה עם אגוזים, לא ישנו לילות והתאמנו לתחרות כאילו חיינו תלויים בה. באליפות הצלחתי להגיע עד לשלב חצי הגמר  שם נכנעתי לארז שהיה האלוף הבלתי מעורער שלנו. במשחק הגמר פגש ארז את יוני שהיה להפתעת הטורניר. המקלט היה לחוץ ודחוס וכולם רצו לראות מי יהיה האלוף. אפילו ההורים שלנו לקחו יום חופש ובאו לחזות בתחרות. בסופו של דבר לאחר קרב ממושך ארז הוכתר לאלוף. הוא הביא לי שורה מהשוקולד ואמר לי ששנה הבאה חייבים לאגן  שוב פעם טורניר כזה. אזעקת הצבע האדום נשמעה. הטורניר הסתיים וחזרנו לשגרה.